עבודת נסיעות חלומות: איך עדנה קיבלה הופעה באולימפיאדה

קייט ההרפתקנית מכילה קישורי שותפים. אם תבצע רכישה באמצעות קישורים אלה, אני ארוויח עמלה ללא עלות נוספת עבורך. תודה!

שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק
שתף בפינטרסט
שתף במייל

היום יש לי פינוק עבורך-הראשון בסדרת הראיונות שלי שעדיין לא נכסים שלי! מדי פעם אני אראיין מטיילים עם רקע מעניין באמת – ועדנה ג’ו מגולה עדנה, היא אחת מהן.

אתה אולי זוכר שעדנה, הרפתקן אמריקאי עמית, אירחה אותי בסינגפור לפני שנה וחצי. מאז היא עברה לפריס, התארסה לבריט נאה והנחתה את עבודתה החלומית – כעיתונאית באולימפיאדת לונדון!

עבודה באולימפיאדה אולי נראית כמו חלום בלתי אפשרי, אבל עדנה היא הוכחה חיה שהיא לא מחוץ להישג ידם. בואו נשמע את זה, עדנה!

AK: אתה בן 23 והתפקיד האחרון שלך עבד בתוכנית ריאליטי בסינגפור. איך לכל הרוחות נחתת את עבודת החלומות הזו?!

EZ: התחלתי את התחלתי בשנת 2010, במהלך הקיץ לאחר סיום הלימודים. עברתי לסינגפור בגחמה, כלומר לא הייתה לי עבודה בשורה והרבה זמן פנוי – אז החלטתי להתנדב במשחקים האולימפיים לנוער. בסופו של דבר התבססתי במרכז העיתונות הראשי, שם עבדתי קשה כמתנדב והלכתי משם עם כמה קשרים במעגל המדיה האולימפיאדה. לאחר מכן האנשים האלה יצרו אותי קשר עם אנשי הקשר שלהם אחרי המשחקים.

בשנת 2011 (כמה חודשים אחרי שעזבתי את עבודת הריאליטי האמורה), עבדתי עם אחד מאותם קשרים במשחקי האוניברסיטה בסין – ובסופו של דבר הם היו אותם אנשים שהוציאו אותי לונדון בקיץ הקרוב.

אז זה היה קצת מזל (לפגוש את האנשים הנכונים בזמן הנכון) ועבודה קשה, בשילוב עם אותם אירועים קטנים יותר שהעניקו לי ניסיון נוסף ומגעים.

איך היה יום טיפוסי עבורך באולימפיאדה?

כל יום היה שונה, אבל רוב הימים עברו משהו כזה: בבוקר הייתי הולך היישר למרכז העיתונות הראשי (MPC), או שהייתי פונה לראשונה להשקה תקשורתית, או לאירוע חד פעמי אחר ו אם זה היה האחרון, לא הייתי מגיע ל- MPC עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, ובשלב זה הייתי מגיש את הסיפור שלי על אירוע הבוקר ואז יוצא לגמר הספורט של הערב.

בימים שהלכתי היישר ל- MPC, הייתי הולך לתדריך התקשורת היומי של IOC בבוקר, ואז כותב, עורך וחוקר סיפורים אחרים אחר הצהריים. בערבים הייתי פונה למרכז האקוואטיקה או לאצטדיון האולימפי, מכיוון שכיסיתי שחייה ואתלטיקה. האירועים בדרך כלל רצו עד 21 בערב, ואז הייתי מסתובב למסיבות העיתונות שנמשכו בדרך כלל עוד כמה שעות. הייתי מגיש את הסיפור שלי ואז עשיתי את דרכי הביתה ממזרח לונדון לאיסלינגטון ולהיכנס למיטה בסביבות השעה 2, 2:30 בבוקר.

תמיד היו וריאציות: בין אם זה השתתף בפתיחת בית אולימפי, ראיון בערב שמשמעותו שלא יכולתי לכסות אירוע, או לילה של נשיאה מתוזמנת גרועה שלא ראתה אותי הולכת לישון עד 4 בבוקר, כל אחד ליום היו הפתעות. הקבוע היחיד היה שהגשתי לפחות סיפור אחד (לפעמים שניים או שלושה) ביום.

האם הגעת לראיין ספורטאים ידוענים כלשהם?

נועדתי לראיין את ריאן לוכטה באירוע נותן חסות, אבל נגמר לו הזמן ולא קיבלתי אחד על אחד. עדיין הרמתי כמה ציטוטים טובים מהאזנה לראיונות שלו עם העיתונאים האחרים שם.

האדם הזה לא ספורטאי, אבל הגעתי גם לראיין את ח’אליה עלי, בתו של מוחמד עלי, בטקס שחוגג שלום עולמי.

איזו עצה יש לך לאנשים שמעוניינים לעבוד באולימפיאדת סוצ’י או ריו?

הנה שני דברים שלמדתי על התחום הזה:

זהו מעגל שבו אתה צריך לשלם את דמי החיוב שלך – ועל ידי כך אני מתכוון שאם אתה יוצא ישר מהאוניברסיטה, צפה לעבוד לפחות אירוע או שניים בחינם לפני שתתחיל לקבל תשלום. האולימפיאדה הם הליגות הגדולות – כל השאר הכניסו שנים (לפעמים עשרות שנים) של עבודה כדי להגיע לכאן, אז כמובן שגם אתם צריכים. בשנה שעברה ביליתי חודש באוסטרליה בהתנדבות בצוות התקשורת באליפות העולם לשייט, וכל זה – טיסות, לינה וכו ‘ – כיסיתי לבד. אבל עשיתי את זה כי רציתי את החוויה ולהראות שאני נלהב לעבוד בתחום הזה.
רשת מוקדמת, רשת לעתים קרובות. זה כמובן די תחום מיוחד, אירועי ספורט בינלאומיים – כך שאנשים לא רק מכירים זה את זה, אלא יקראו לעמיתים ותיקים לעזרה באירועים עתידיים. אז רשת כמו מטורף, והקפידה לא לשרוף גשרים, כי כולם מכירים את כולם. עבדתי רק שלושה אירועים (סינגפור, סין, אוסטרליה) לפני האולימפיאדה, ובכל זאת המשכתי להיתקל בקולגות ותיקים מכל אחד מאותם אירועים בלונדון.

אז בעצם, תסתבך, רשת והתחל עכשיו אם אתה רוצה להיכנס לסוצ’י או ריו.

מה עם התנדבות באולימפיאדה?

התנדבות היא נפלאה. ככה התחלתי את התחלתי, ולא רק שזו נקודת כניסה נהדרת לתחום מבחינתnull